על חרדה חברתית דחיינות וגולם – סיפור מקרה

מאת: איילת בראל זומר M.S.W, פסיכותרפיה CBT, EMDR, פוטותרפיה והנחיית קבוצות

ההתחלה - מיפוי גורמי החרדה החברתית של איתמר

איתמר (שם בדוי) בן 19. הגיע אלי עם אבחנה של חרדה חברתית.

במפגשים הראשונים סיפר כי אינו מסוגל לעשות דברים בעצמו. הולך לכל מקום עם אמא שלו או אחיו אשר מדברים עבורו, עושים בשבילו טלפונים ועוד. כך נמנע מלהתקדם בחיים ואינו עושה דברים שבן גילו עושה בדרך כלל כגון צבא או שרות לאומי/ מציאת עבודה וכדומה.

בתהליך הטיפולי מיפינו את הסיטואציות המעוררות חרדה מהקל לכבד (כגון: להרים טלפון למקום עבודה פוטנציאלי, ללכת למוסך לבד, לאכול ולשתות לבד בבית קפה, לשאול מה השעה מישהו זר ברחוב ועוד ועוד). וכתבנו רשימה של הדברים מהם נמנע על מנת לא לחוות את החרדה הזו.  באופן לא מפתיע יצא שהרשימות היו דומות מאד. שכן, מה שמעורר אצלו חרדה, הוא נמנע מלעשותו. דברים אשר אין לו ברירה וחייב לעשות, נעזר כאמור, במשפחה וחברים.

הוא הולך לכל מקום עם אמא שלו או אחיו אשר מדברים עבורו, ועכשיו..

אחד הדפוסים הכי בולטים בהתנהלותו של איתמר היא ה'דחיינות'

משימות שצריך לבצע אבל בכל פעם דוחה את העשייה בתירוץ כזה או אחר. כשלמעשה הסיבה שעומדת בבסיס הדחייה היא חרדת ביצוע והפחד מכישלון.

דפוס זה נפוץ מאד בחרדה חברתית ובעצם מזין אותה בכך שכאשר דוחה את המשימה, לא חווה חרדה וכך אינו חווה כישלון. אפשר להסתכל על זה כעל חיזוק שלילי. לא עושה = אין חרדה= הכל 'בסדר'… וכך ממשיך עם הדחייה וההימנעות וחוזר חלילה.

לדוגמא: המחשבות שעולות לאיתמר כאשר צריך לבצע שיחת טלפון הן: מה אם אני אגמגם, מה אם יחשבו עלי שאני ילד / טיפש / מוזר, מה אם יצחקו עלי ועוד ועוד. 

מחשבות אלה גורמות לחרדה ולכן דוחה את המשימה.  למעשה, ההימנעות מהמשימה נותנת באופן פרדוקסלי חיזוק להתנהגות הזו מאחר ואיתמר רואה שוב ושוב שהכל בסדר, לא קורה שום דבר רע, אין לו תחושות רעות, אף אחד לא צוחק עליו והוא לא מגמגם, אין הרגשה של כישלון או מוזרות.

דבר נוסף ומרכזי בחייו של איתמר זה אמא מאד מגוננת ועוטפת מה שבעצם גרם לכך שאיתמר לא מתנסה בעצמו בכל מיני התמודדויות ומשימות.

חוסר ההתנסות בצרוף ביקורתיות גדולה מצד אביו (אשר גרמה לו לחוסר ביטחון ביכולות שלו) יצרה תלות מאד גדולה באחרים וחוסר אמונה בעצמו.  

דימינו את מצבו כגולם אשר צריך ללמוד לפרוש את הכנפיים ולעוף בעצמו תוך כדי קריעת הקרום העוטף. (הקרום העוטף זה דימוי לאם המגוננת).

תרגול התנהגותי למניעת דחיינות

לאחר הבנת המנגנון, התחלנו בתרגול התנהגותי, כאשר המטרה הייתה להתנסות ולהיחשף למצבים מעוררי חרדה. השתמשנו ברשימה שהכנו והתחלנו מהקל לכבד כאשר מפגישה לפגישה נוספו עוד ועוד משימות שאיתמר הביא בעצמו לפגישה. 

עם הזמן איתמר התחיל להאמין ביכולותיו, הבין שלהיכשל זה לא בהכרח דבר רע, וגם הבין שלא קורה כלום אם מגמגם או נשמע לא בטוח בשיחה עם אנשים. מלבד זה, עשה עבודה מול ההורים שלו (בעיקר עם אמא שלו סביב נושא הנפרדות אך גם בתקשורת ביניהם) ובעיקר עם עצמו.

היום איתמר נמצא במקום אחר לגמרי… מבחור ששמר בסוד את הנטייה המינית שלו, לא נסע לבד לשום מקום, לא הרים טלפון ולא עבד, הפך לבחור שיצא מהארון, התחיל לצאת לדייטים, טייל בחו"ל לבד ועבר לגור עם שותפים בעיר גדולה בארץ… וכן.. גם מצא עבודה…

אנחנו עוד עובדים על הדחיינות שעדיין לוקחת חלק בחייו כהרגל מפריע אך כנראה לדברים שהיום דוחה, יש גם סיבות נוספות…

התאימו לי מטפלים מומלצים