הקשר בין קשיים בזוגיות ההורים לסימפטומים רגשיים אצל ילדים

מאת: שרון שיוביץ דוד עו"ס ומטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת.

משפחת כהן מורכבת מזוג הורים בשנות ה-30 לחייהם, האב- חגי והאם- אפרת; ושלושה ילדים – עוז בן 7, נוי בת 5 והילי הפעוטה בת השנתיים.

ההורים פנו לטיפול רגשי עבור בתם האמצעית נוי. במפגש הראשון, סיפרו ההורים על ילדה חכמה, אהובה ורגישה מאוד לסביבתה.

סיבת הפנייה מבחינת ההורים הייתה חזרתה של נוי להרטיב במהלך היום. ההרטבות מתרחשות על בסיס יומיומי במהלך החצי שנה האחרונה. בשבועות האחרונים ההרטבות מתרחשות אף מספר פעמים ביום; הן בשעות שהותה בגן והן בשעות שהותה בבית. ההורים ציינו שנוי נגמלה מעשיית צרכים באופן מוחלט ביום עד גיל שנתיים. מאז ועד אשר החלו ההרטבות, לא היו לנוי "פספוסים" אקראיים.

בעקבות דרבון מצד הגננת בגן הילדים של נוי, פנו ההורים הדואגים לבדיקה אצל רופא הילדים; והוא שלל סיבה רפואית לתופעת ההרטבה של נוי. משנשללה סיבה פיזיולוגית לתופעת ההרטבה, פנו ההורים, בהמלצת הגננת ורופא הילדים לטיפול רגשי.

איך טיפול משפחתי מקצועי עזר לזהות את בעיית ההרטבה ולטפל בזוגיות של ההורים

ייתכן, כך אמרו ההורים, שהסיבה להרטבות של נוי, היא רגשית.

תופעה של הרטבה (באופן בלתי רצוני או מכוון) נקראת בשפה המקצועית אנורזיס (Enuresis) , והיא מאופיינת ככזאת כאשר היא מתרחשת לפחות בתדירות של פעמיים בשבוע למשך שלושה חודשים רצופים, בילד שגילו הוא לפחות חמש. כמו כן, כאשר התופעה אינה ניתנת להסבר ע"י מצב רפואי.

ביקשתי מההורים להרחיב ולתאר כיצד הם מבינים את מצבה של נוי; שאלתי אותם מספר שאלות אודות משפחתם ועל מערכות היחסים בין בני המשפחה. שאלות אלה עוררו מתח בקרב ההורים. בעיקר בלטה התנגדותו של האב.

התנגדותו התבטאה בניסיונותיו להשתיק את האם כאשר החלה לדבר על מערכת היחסים הזוגית שלהם, בטענה שהיחסים ביניהם אינם רלוונטיים להרטבה של נוי, ושההרטבה של נוי אינה קשורה ליחסי ההורים, אלא לקשייה שלה. ובכלל, הכל בסדר ביחסים ביניהם. האם השתתקה, אך שתיקתה רעמה בחדר. אינטראקציה זו והבאות אחריה, הדגישו את מורכבות היחסים הזוגיים בין ההורים.

פעמים רבות אנו נתקלים בדינמיקה משפחתית בה ישנה דרמה המאיימת על שלמותו וחוסנו של התא המשפחתי. במקרה שלפנינו הייתה זו הזוגיות של ההורים שהייתה נתונה במשבר. במקרים רבים ניתן למצוא בן משפחה, למשל ילד, אשר מגיב, לרוב באופן בלתי מודע לאיום המרחף על המשפחה.

תגובה זו הינה ביטוי רגשי, התנהגותי ואף פיזי לתמה המרכזית העולה מתוך המשבר המשפחתי. במקרה שלפנינו נוי פיתחה סימפטום של ממש, והוא מקבל את הבולטות בדרמה המשפחתית. מתקבל הרושם שהתעסקות בסימפטום היא הרבה יותר נסבלת ופחות מאיימת, בשלב זה, מאשר טיפול במערכת היחסים הזוגית של הוריה. כך, הסימפטום של נוי ממלא תפקיד חשוב בשמירה על שלמות התא המשפחתי.

לכאורה, במצב כזה, המהלך הטיפולי המתבקש היה להניח רגע לנוי, לאפשר לה קצת חופש מהמאמץ הגדול שהיא משקיעה (לרוב באופן בלתי מודע) בשמירה על התא המשפחתי. אולם, זוג הורים, חגי ואפרת, עדיין לא היו בעמדה שאפשרה להם לשחרר את נוי. חשוב לציין שמחשבות ההורים ופעולותיהם אינן נעשות ממקום פוגעני או מכוון. לעיתים, כשאנו מצויים בעיצומה של סערה, קשה לנו להבחין ולהבין מי נפגע ממנה, וכיצד התנהגות אחת קשורה לשנייה. בשלב זה, עבור משפחת כהן עדיפה התמודדות עם הרטבה של נוי מאשר התמודדות עם משבר זוגי.

בהתאם להבנות הנ"ל וגם בשל אילוצים טכניים, נקבע סט טיפולי (הרכב המשתתפים בטיפול) של מפגשים דיאדיים (מפגשי הורה-ילד) לסירוגין, כלומר אמא אפרת ונוי בשבוע אחד ובשבוע שאחריו אבא חגי ונוי, וחוזר חלילה. בנוסף לכך, אחת לחודש, נפגשתי רק עם זוג ההורים, על מנת להמשיך את העיבוד של הנושאים שעלו במפגשים הדיאדיים.

מתוך המפגשים הדיאדיים, שהתבצעו באמצעי טיפול שמתאימים לגילה של נוי כמו משחק וציור משותף שלה עם הוריה, עלו תכנים טיפוליים שהציפו את הדרמה המשפחתית. בלטה במיוחד דינמיקה של שליטה, מאבק, פערים מובהקים בדומיננטיות בין ההורים, ומעל הכל תחושת סכנה של התפרקות ואובדן.

תכנים כמו אלה שעלו בטיפול במשפחת כהן, עלו במתכונת של טיפול במשחק, המתאים לטיפול בילדים. טיפול זה מאפשר גישה באמצעים השלכתיים לחוויות עמוקות, לרגשות ולמחשבות של ילד, כאשר אין באפשרותו עדיין, בשל גילו הרך, לנסח באופן מאורגן ומילולי את אשר מעורר בו מצוקה רגשית או פיזית. במקום זאת, הדרמה של הילד ומשפחתו עולה לנגד עינינו באמצעים משחקיים.

באחד ממפגשי הטיפול, שיחקה נוי עם אבא משחק בבובות על משפחה בת 5 נפשות אשר נוסעת לה באוטו ולפתע האוטו נשטף בגל גדול של שיטפון שמגיע במפתיע. בובת האב מהמשחק נשטפה בגל אל מחוץ לאוטו וטבעה. משחק קטן זה עורר בחגי חרדה עמוקה עד כדי סירובו להמשיך לשחק בו. זאת, מבלי שהבין בתחילה את מרבית המשמעויות הבלתי מודעות של משחק זה עבור בתו. לאט ובזהירות היה ניתן לקשור בין המשבר הזוגי לבין הביטוי הסימפטומטי של נוי, הלא היא ההרטבה. התחלנו לגעת באומץ, ברגישות תוך תחושת שמירה, בנושאים מעוררי הקושי.

הדינמיקה המשפחתית החלה להשתנות בהדרגה והפכה ליותר מאוזנת. ההורים התחזקו דיים, כדי להרגיש שהם מסוגלים להתמודד עם הקשיים הזוגיים שלהם, מבלי לכרוך את נוי לתוך הסערה. התקבלה התחושה, שהסט הדיאדי אינו נחוץ יותר; וההורים בשלים למפגשים זוגיים.

ומה על סימפטום ההרטבה של נוי?

גם אני הופתעתי לגלות שכבר בשבוע השני הסימפטום נכחד לחלוטין. אמיתי לגמרי. אחת הדרכים להסביר את היכחדותו המהירה של הסימפטום היא לנסות להסתכל על הסיטואציה מנקודת המבט של נוי. בחוויה של נוי ההורים מחזירים את תחושת ההחזקה במשפחה, עובדים לאט ובהדרגה כצוות ולא כיריבים, וכך שומרים על המשפחה. שומרים על נוי.