מה זה טיפול במשחק - Play therapy תרפיה במשחק?
מאת: ניב שמשון, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית, טיפול פסיכולוגי
טיפול במשחק ומשחק בטיפול לילדים - Play therapy תרפיה במשחק
טיפול פסיכולוגי עם ילדים מבוסס ברובו על משחק. לא פעם הורים שואלים מדוע וכיצד המשחק תורם בהתמודדות עם הקשיים הרגשיים והנפשיים עימם הילד מתמודד. על נושא זה בדיוק אנסה לענות במאמר קצר זה.
טיפול פסיכותרפויטי עם מבוגרים הוא שפתי בעיקרו. המטופל משתף את אשר הוא חושב או מרגיש והמטפל מגיב לכך. מוצרט אמר שמנגינה אינה נמצאת בתווים, אלא בשקט שבניהם. בפרפרזה לדבריו, ניתן לומר שהמנגינה הטיפולית מתרחשת לא רק במה נאמר בפגישה, אלא גם במה לא נאמר, הדרך שבה דברים נאמרו ומה כוונתו של המשורר.
למשל, נניח שמטופל שמתקשה ביצירת קשרים משמעותיים עם אחרים בחייו פותח פגישה טיפולית בכך שהוא מספר למטפלת שלו שהשבוע היה בחדר בריחה. המטפלת תבקש מהמטופל שיספר על כך עוד, והמטופל יספר על החוויה כחוויה מבהילה.
יכולות להיות משמעויות רבות ושונות לדיאלוג קצר זה, אך יתכן, שהמטופל באותו הרגע "סיפר" למטפלת על הפחד שלו מלהתחיל את הפגישה הטיפולית, בדיוק כפי שהוא מפחד מקשרים אחרים בחייו. אז, יוכלו המטפלת והמטופל לנסות ולחשוב ביחד על המשמעויות השונות של מה שנאמר בחדר ולתת לכך תמיכה, הבנה ותוקף. במובן מסוים, כפי שבעת משחק מקל יכול להפוך לחרב מפוארת, ניתן להגיד שהמטפלת והמטופל "משחקים" במילים השונות שדוברו בחדר הטיפול.
המשחק הוא אחת מתפקידי ההתפתחות החשובים אצל ילדים
המשחק מהווה את אחד מתפקידי ההתפתחות העיקריים אצל ילדים, דרכו הם לומדים על עצמם ועל הסביבה, מבטאים את עולמם הרגשי והפנימי, ויוצרים קשר עם האחר. ילדים, בגלל השלב שבו הם נמצאים מבחינת התפתחותם הקוגניטיבית והרגשית, לרוב יתקשו מאוד לבצע ולהפיק תועלת משיח כפי שהוצג בדוגמה לעיל, ועולמם הפנימי יתבטא בצורה אותנטית יותר דרך המשחק. כפי שילד בן 3 יתקשה לשחק משחקי קופסא מורכבים כגון מונופול, באותה מידה, ה"משחק" ששיחקו המטופל והמטופלת מהדוגמה קודם לכן לרוב לא יהיה נגיש לילדים צעירים.
למרות שטיפול במשחק קיים עוד מתחילת המאה הקודמת, ב-1998 כתב ג'יי פרנקל, פסיכואנליטיקאי אמריקאי, את אחד המאמרים המשמעותיים בתחום: The play is the thing. במאמר זה, שוטח פרנקל את תפיסת עולמו לגבי טיפול במשחק עם ילדים.
טיעונו המרכזי הוא שעצם קיום המשחק בחדר הטיפול הוא העבודה הטיפולית עצמה עם ילדים. במאמר זה, בין היתר, פרנקל מדגים את הטיפול בג'ים, ילד בן 7 שהגיע לטיפול עקב סף תסכול נמוך וקושי לפקוד את ביה"ס באופן עקבי.
בחדר הטיפול, ג'ים בן ה-7 מתחיל לשחק כאריה, ואילו פרנקל משחק חיה מפוחדת שבורחת ממנו. עצם המשחק מאפשר לג'ים להכיל בתוכו שתי חוויות שמטרידות את עולמו הפנימי – חוויה של תוקפן (משוחק על ידו) וקורבן (משוחק על ידי פרנקל). עיבוד החוויות הללו דרך המשחק מאפשר לג'ים להפנים אותן לתוכו כחלק ממנו, וכך הן מפסיקות להפעיל אותו בחייו החיצוניים מחוץ לחדר הטיפול. במידה מסוימת, זה כאילו פרנקל אמר לג'ים "לפעמים אתה מרגיש כועס, ולפעמים אתה מרגיש מפוחד, וזה בסדר. אני מבין אותך".
באמצעות משחק בטיפול אנחנו עוזרים לילדים לפתח לעצמם את סיפור חייהם. ברגע שהסיפור מסופר במשחק, מתחילים להתעורר רגשות שניתן גם לתת להם שם. למשל, אם הילד מרמה, יכול להיות שהוא מספר על כמה האכזבה היא קשה כשהוא מפסיד, עד כדי כך שהוא מוכרח לעשות כל מה שביכולתו בכדי למנוע זאת. כמו כן, אנחנו עוזרים לילד לפתח תחושת עצמי מלוכד, כאשר כל התהליך הזה נעשה מתוך אינטראקציה עם האחר. כך לומד הילד להפנים כיצד הרגשות והמחשבות שלו הם חלק ממנו וכיצד הם מושפעים ומשפיעים על האחר, כמו שראינו אצל ג'ים שיכול היה להפנים את זה שהפחד והכעס הם חלק ממנו.
ניתן להמשיל את האפקט הטיפולי במשחק לצפייה בסרט. כשאנחנו צופים בסרט, אנחנו חווים תחושות ורגשות שמתעוררים בנו מתוך הסרט עצמו. אנחנו מזדהים עם הדמויות ועוברים תהליכים במקביל לתהליכים שעוברות הדמויות בעלילה.
לעיתים, ההזדהות עם הדמויות בסרט כל כך חזקה שאנחנו מוצאים את עצמנו מתרגשים ובוכים, כאילו אנחנו אלה שעליהם מסופר הסיפור. בעצם, העלילה בסרט מהדהדת בנו משהו מעולמנו הפנימי ומעוררת רגשות ומחשבות שחבויים בנו עצמנו. תהליך דומה מתרחש במשחק בטיפול, רק שבו, הילד הוא הבמאי והתסריטאי והוא משליך אל תוך העלילה את התכנים שמעסיקים אותו ומעבד אותם בתוך האינטראקציה עם המטפל.
> > דברו איתנו או התקשרו 077-5215080 ונעזור למצוא את המאץ' לפסיכולוגים ולמטפלים רגשיים לילדים שיתאימו ושמומלצים באזור.
לקריאה נוספת:
Frankel, J. B. (1998). The play's the thing how the essential processes of therapy are seen most clearly in child therapy. Psychoanalytic Dialogues, 8(1), 149-182.
לוריא, ל. (2002). המשחק והמתח הכרוך בו. בעקבות ויניקוט. בתוך: פרוני, א. (עורכת, 2002). המשחק: מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר. תל-אביב: ידיעות אחרונות- ספרי חמד, עמ' 88-103
Kommentarer