הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD) אצל קשישים
הפרעת דחק פוסט טראומטית, הידועה יותר בשמה הלועזי PTSD, היא אחת ההפרעות הפסיכיאטריות היותר חמורות שיש. המדובר בטראומה הנגרמת עקב חוויה של אירוע אשר כולל בתוכו סכנה לשלמותו הפיזית והנפשית של האדם, או לחלופין אירוע דומה שהוא נחשף אליו באופן ישיר.
בין אם המדובר הוא בתאונת דרכים, בפיגוע טרור, בתקיפה מינית, בשריפה או בכל דבר אחר, אירועים אלו עלולים לתת את אותותיהם גם שנים קדימה (תסמינים אשר נמשכים חודש ומעלה עשויים להיות מוגדרים כ-PTSD). ממה לא חובה שהאירוע יהיה קיצוני ומשמעותי מבחינה אובייקטיבית על מנת שהוא יחולל את אותה השפעה שלילית על האדם. PTSD היא במידה רבה הפרעה סובייקטיבית. למרות שכל אדם עלול לסבול מ-PTDS, המציאות מראה שאחוז הסיכון אצל קשישים גבוה מעט יותר בהשוואה לשאר האוכלוסייה.
קשישים, PTSD ומה שביניהם
הסיבה הראשונה שמסבירה את השכיחות הגבוהה יחסית של PTSD בקרב האוכלוסייה המבוגרת היא, פשוטו כמשמעו, שהם פשוט חוו הרבה בחיים שלהם – כולל רגעים שעלולים להיות טראומתיים עבורם. הסיכויים להיתקל באסון או בדבר מה הנתפס ככזה עולים ככל שהאדם חי יותר, רואה יותר ונחשף לסיכונים. וזה עוד בלי להזכיר את הסיכויים שקרוב משפחה של האדם המבוגר ייפגע בצורה כזו או אחרת, מה שרק מחמיר את המצב.
נקודה חשובה נוספת היא שהקשיש הממוצע עבר בחיים בין הרבה נקודות שעלולות להותיר טראומה אצל כל אדם. הדוגמא המובהקת והנוראה מכל היא כמובן השואה, אשר אי אפשר למצוא קשישים שנחשפו לזוועותיו ושלא הושפעו מכך עמוקות – עד לרמה של הפרעת דחק פוסט טראומטית.
דוגמא נוספת היא מלחמות ישראל, כאשר סבירות לא קטנה שאדם בגילאים מבוגרים חווה בחייו כמה מלחמות לפחות. הטראומה עלולה להיות קשורה גם לאירועים שהאדם חווה באופן פרטני, דוגמת מחלות קשות או טיפולים מורכבים (אשר גם הם נפוצים במיוחד בגילאים מבוגרים)
אצל קשישים רבים הטראומה המובילה ל-PTSD היא ארוכת שנים, מה שרק הופך את הסיטואציה למורכבת יותר. אדם אשר מדחיק את הטראומה במשך שנים רק מגדיל את ה"מפלצת", כך שהתסמינים הטראומטיים שהוא חווה עלולים להיות חמורים ותדירים יותר. זו אחת הסיבות לכך שחשוב לנסות להתמודד עם ה-PTSD בהקדם האפשרי, הרבה לפני שמגיעים לגיל הזהב עם מטען אותו נושאים בגוף ובנשמה במשך עשרות שנים.
דרכי הטיפול בבעיה
למרות שטיפול ב-PTSD אינו דבר פשוט, הוא בהחלט אפשרי. הטיפול הפסיכולוגי הוא המרכזי כאן, כאשר המטרה העיקרית שלו היא לנסות להבין את השורשים העמוקים של הפרעת הדחק הפוסטר טראומטית, לנתח את ההשפעה שלה על האדם ולראות מה אפשר לעשות על מנת להקטין אותה ככל שניתן. בחלק גדול מהמקרים אפשר לשנות את אופן ההתבוננות בטראומה ובכך להקטין מעט מהתסמינים השליליים שלה.
לצד הטיפול הפסיכולוגי נפוצות מאוד תרופות לסיוע בהתמודדות עם הבעיה במסגרת טיפול פסיכיאטריה או באופן נפרד (בעיקר כאשר רוצים להקל ישירות על התסמינים). אין ספק שרק טיפול ארוך טווח ויסודי, המנסה לרדת לשורש הבעיה, עשוי לסייע. שילוב בין כמה אופני טיפול עשוי להגדיל את אחוזי ההצלחה, אבל עדיין חשוב לזכור שאין כאן קסמים או קיצורי דרך.
ראו גם: ליווי רוחני לבני הגיל השלישי
Comments