חינוך מיני לתינוקות ולילדים מתחיל כבר בבית – איך כהורים נעשה את זה נכון?
מאת: אפרת פלד בכר - MA בפסיכולוגיה, בהתמחות לטיפול בפסיכותרפיה מינית ומטפלת רגשית
למה קשה לנו כהורים לדבר על חינוך מיני ולחנך למיניות בריאה? איך להתמודד עם שאלות כמו: האם ללכת בעירום בבית? האם מותר לסגור דלתות? איך להגיב כשהילדים נוגעים באברי המין? גלו איך ההורות שלנו יכולה להשפיע על המיניות והיכולת של הילדים להנות ממין כבוגרים. איך לדבר על מין ומגע עם הילדים - לא מה שחשבתם
אנחנו נצא עכשיו למסע קטן, בו נתבונן על חינוך מיני בבית מגיל אפס ואיך זה מעצב את היכולת שלנו כבוגרים להנות ממין, ממיניות ומאינטימיות. נתחיל מחלקים יותר מוכרים בחיי היומיום, ונמשיך לרבדים עמוקים ולא מודעים, בהם אין בכלל מילים או מחשבות, רק עור וגוף, והכל קורה בתוך חוויה חושית ראשונית.
מתי נכון להתחיל עם חינוך מיני? השאלה הזו מגלמת בתוכה חששות רבים, למשל האם אדע לתת לילדי חינוך מיני? האם אני אתן להם ידע לא מתאים לגילם? האם אפספס את המועד ולא אצליח למנוע מילדי להיפגע בעולם שבחוץ? מה אם אני בעצמי במבוכה לדבר על זה? ומה אם הם ישאלו שאלות שיתפסו אותי ללא הכנה? כל כך הגיוני שרובנו לא יודעים איך להתחיל ומה לאמר.
למה קשה לנו עם חינוך מיני לילדים?
רובנו גדלנו בבית שבו מיניות לא הייתה נושא מדובר בחופשיות ופתיחות. כמובן ישנם יוצאי הדופן וברי המזל שגדלו להורים מודעים ומחנכים, אך זהו המיעוט. רובנו, כפי שעולה שוב ושוב במפגשים עם הורים בקליניקה, גדלנו בבתים בהם נושא המיניות היה טאבו, לא היה שיח ולא הייתה פתיחות לשאול שאלות או לקבל מידע. אם כך, מאוד קל להבין למה אנחנו מתקשים מול הילדים שלנו. הרי לרובנו לא הייתה דוגמה חינוכית לאיך נכון ונעים לעשות חינוך מיני חיובי, מאפשר ואפקטיבי. במידה רבה עלינו להמציא את הגלגל מחדש.
אז קודם כל, אפשר לנשום. זה בסדר שאנחנו כהורים לא בטוחים בעצמנו איך לגשת לנושא.
האם מקובל ללכת בעירום בבית ולמי?
ראשית, חשוב להבין שחינוך מיני בבית קורה כל הזמן ולרוב בכלל בלי מודעות שלנו. אתן כמה דוגמאות: האם יש ערום של ההורים בבית? ערום של הילדים? עד איזה גיל של הילדים עירום הוא מקובל? ואם לא מקובל, האם אנחנו מסבירים לילדים או פשוט מבססים מציאות בה אסור ללכת עירומים? התשובה שלי לשאלת העירום שמאוד מעסיקה הורים היא - עד שזה מפריע למישהו מדיירי הבית. כל עוד הילדים קטנים מאוד זה בד"כ לא ענין ברוב הבתים וזה יכול להישאר כך שנים רבות. לפעמים יהיה זה אחד ההורים שמרגיש שזה כבר לא מתאים, ולפעמים הילד או הילדה הגדולים שמתקרבים לגיל ההתבגרות ומתחילים לחוש צורך גובר בנפרדות ובפרטיות מההורים הם יבקשו את הגבולות האלה. בכל מקרה, במידה ומחליטים שעירום לא מתאים בבית, ראוי להסביר מדוע, למשל שהגוף שלנו הוא נפלא ופרטי, ולכן אנחנו עירומים רק כשאנחנו לבד או במקלחת.
האם מותר או אסור לנעול דלתות?
נכנסים בחופשיות לחדר כשמישהו בפנים או דופקים בדלת? דפיקה בדלת היא בעצם בירור הסכמה להיכנס למרחב האישי של הילד, וזה לימוד חשוב בפני עצמו. אני מכירה בתים בהם יש איסור מפורש על נעילת דלתות ולעיתים אפילו על סגירת הדלתות, אולי מטעמים של הגנה על הילד, של הצורך להיות בתשומת לב לתכנים שהילד נחשף אליהם במסכים או עם חברים. כך או כך, מסרים עוברים.
מה קורה שכנוגעים באיברי המין?
מה קורה כשהילדים נוגעים באיבר המין של עצמם בסקרנות? מה קורה אם שולחים יד לאיברים הפרטיים של אבא, אמא או אחד האחים? מה כשמשחקים עם חברים ב"תראה לי ואראה לך", איך אנחנו מגיבים? באופן טבעי ילדים סביב גיל שנה מתחילים לגלות את גופם, וסביב שנתיים גם לשים לב להבדלים בין הגוף שלהם לגוף של בני המין השני. משחקי חקירה שקורים בתמימות ומשחקיות, ברוח טובה וצחוק, הם חלק חשוב מהתפתחות תקינה. עם זאת, זה עשוי לתפוס אותנו ההורים בהפתעה, ולא תמיד נדע איך להתנהל.
איך אנחנו כהורים מחנכים למיניות?
אז מה ניתן ללמוד מהדוגמאות האלו? שבכל תגובה שלנו טמון מסר לילדים. רובנו נרצה להימנע ממסרים מעוררי בושה, כאלו שיצמצמו את החופש והסקרנות הטבעית של הילד, אך לא תמיד אנחנו יודעים איך. אין פה תשובה אחת נכונה, ואין אמת אחת. כל בית מפתח את הנורמות שלו. כל עוד אנחנו מדברים על בית בריא בו אין חציית גבולות פוגענית, ישנן דרכים רבות להתנהל. מה שחשוב להבין זה שכל בחירה שלנו כהורים, היא בעצם חינוך מיני. חינוך לגבולות ופרטיות, חינוך לאיך נכון לתקשר את הרצונות שלי, חינוך לתשומת לב לגוף, לתחושות, לרגישויות ולעונג. התגובות שלנו מעבירות לילדים מסרים שונים, ומעצבות אותם.
אז מה ההרשאה שלנו לעסוק במיניות?
גם אנחנו כילדים ספגנו מההורים שלנו מסרים מילוליים ולא מילוליים, ואימצנו לעצמנו תפיסות ועמדות פנימיות לגבי מיניותנו ולגבי מיניות בכלל. התפיסה הסובייקטיבית שלנו את המציאות משפיעה באופן ישיר על הצורה בה אנחנו מנהלים מערכות יחסים בכלל, ואינטימיות מינית בפרט. בשפה טיפולית-מקצועית אנחנו מתייחסים לשאלה, מהי ההרשאה הפנימית שהתפתחה אצל אדם לעסוק במיניות ועונג, האם יותר לכיוון של בושה והימנעות או דווקא סקרנות ,התרגשות וחקירה.
אבל מה יקרה אם נשמוט לרגע את העיסוק במסרים המילוליים? מה נשאר אז? רוב מה שנאמר עד כה מתייחס לממד בו יש יכולת לנהל שיחה ולחשוב במילים. אולם אנחנו עלולים לפספס את העובדה שהרבה ממה שאנחנו מפנימים בהקשר למיניות שלנו, קורה עוד הרבה לפני שיש לנו שפה לחשוב בעזרתה. הרוב נספג ישירות לתוך העור שלנו.
העור שלנו הוא האיבר הכי גדול בגוף שלנו. הוא מהווה כ- 15% (!) ממשקל גופנו ומכיל בתוכו את רוב מנגנוני החישה שלנו. הוא מווסת עבורנו את העולם החיצוני, מגן על מערכות העצבים והאיברים הפנימיים, מייצב טמפרטורה, מסנן רעלים ועוד...העור שלנו מרגיש, חי וסופג הכול, ומעביר את המידע למוח לעיבוד. המוח בתורו מיצר זיכרונות של תחושה - "תלכידי זיכרון" כפי שקוראת להם יונה שחר-לוי במאמרה הנהדר "טיפולוגיה בסיסית של שפת התנועה הרגשית". המוח לוכד את הזיכרונות התחושתיים האלה, מיצר מהם יחידת זיכרון שהיא בליל של מגע, ריח, טמפרטורה, עוצמה, נועם וכאב.
איך היה המגע של ההורים כשהיינו תינוקות?
כשהיינו תינוקות בני יומנו, כמעט כל הגוף שלנו התאים בגודלו לזרועו של ההורה. העיטוף היה מוחלט והחוויה היתה שאנחנו כמעט לא נפרדים מההורה. העור שלי והעור של ההורה המחזיק, אחד הם.איך החזיקו אותנו אמא ואבא? החזקה חזקה או רפויה, תנועתית או נוקשה? ליטפו אותנו? עטפו אותנו? היה מקום לרכות סתמית או שהיו בעיקר תנועות חדות ופונקציונאליות של תפעול תינוק? הידיים היו קרות או חמות למגע? יבשות או רכות? השרירים היו נינוחים או מתוחים? האם היה מקום למשחקיות? לריקוד? האם הגוף שלנו היה מקור של הנאה, צחוק, עונג ושמחה? חגגו איתי את הגוף המדהים שלי? על החיוניות שלו, הבריאות, התנועתיות, הקופצניות, השלמות שלו - גם אם הוא לא היה מושלם?
האם אנחנו מגיבים כמו ההורים שלנו?
פעמים רבות אנחנו משחזרים עם הילדים שלנו את סגנון המגע שאנחנו מכירים באופן לא מודע מהינקות. אפשר להקביל את זה למצב בו נפלטים לנו מהפה משפטים שהם העתק מדויק של ההורים שלנו, ולעיתים אנחנו אפילו מופתעים ומזועזעים מהרעיון שאנחנו "הופכים להיות ההורים שלנו" (או אולי דווקא שמחים). מה שספגנו כילדים, הרבה פעמים יוצא בספונטניות ברגע המסוים מול ילדינו. במידה ושמנו לב לתגובתנו המילולית, יש לנו יכולת לעשות עם זה עבודה, לבחור האם זו תגובה מתאימה שאני רוצה לאמץ להמשך או אולי דווקא הגיע הזמן לחתוך את ההעברה הבין דורית הזו, ולבחור להגיב בצורה חדשה. סגנון המגע אותו חווינו לעומת זאת, וסגנון המגע אותו אנו מעניקים לילדינו, הרבה פחות מודע עבורנו. רבים לא נתנו על זה את הדעת עד לקריאת מילים אלה.
בעולמם של התינוקות, כל אינפורמציה כזו נרשמת בגוף, והופכת להיות הפילטר שדרכו הם חווים את העולם כילדים, וכמבוגרים בעתיד. בעצם, מקור היכולת שלנו כמבוגרים לחוות הנאה ועונג במיניות טמון בחודשים הראשונים לחיינו בזרועות הורינו.
מהי מיניות בריאה?
מהי מיניות בריאה אם לא מרחב של משחק, של חגיגת חושים, של מעבר בין התמסרות והרפיה למתח ולריגוש. היכולת שלי להירגע בזרועותיו של אחר, להעלם ולהתמזג עור לעור לרגעים אחדים, להיפרד ולהתרכז פנימה לרגעים אחרים. הריקוד הזה מאפשר חופש לחקור מיניות ועונג, נותן את הבטחון הבסיסי להיות ביחד, וגם בנפרד, בו-זמנית. אם כתינוקות היינו מוחזקים בצורה טובה דיה כדי לחוות רגיעה, נועם ובטחון, נפנים את החוויה הזו, וזו תהיה החוויה שלנו במיניות בוגרת שהיא טובה דיה עבורנו. נהיה מסוגלים להירגע בזרועות האחר ולחוות עונג.
לא פעם אנחנו משליכים על בן הזוג שלנו אשמה – "בגלל שאתה לא יודע לגעת מספיק טוב... אני לא מצליחה להנות...". מעניין לבחון מצבים כאלה בעיניים חדשות, אשר מבינות את המשמעות של המגע הראשוני אותו חווינו בילדות, ואת היכולות או הקשיים שהפנמנו דרך עורנו להתענג ולהתמסר למגע. יתרה מכך, לא פעם אנחנו תוהים מה גורם לנו לחוש משיכה ותשוקה דווקא לאדם זה ולא לאדם אחר. אחד הרבדים העמוקים והראשוניים קשור לצורה בה האחר יודע לגעת בנו, ועד כמה זה מזכיר לנו את אותו מגע מוכר שחווינו בתחילת חיינו.
איך אנחנו אוהבים שנוגעים בנו?
כל אחד ואחת מוזמנים להתבונן על עצמינו ולשאול, איך אנחנו אוהבים שנוגעים בנו? אני חווה עוררות מינית מליטוף מרפרף, או שרק מגע עמוק עם כוונה מינית מפורשת מייצר אצלי גירוי? אולי בכלל מגע בעור לא מעורר אותי, אלא מייצר בי כיווץ? עד כמה העור שלי רגיש למגע ונהנה ממגע? עד כמה זה חלק מהחוויה המינית שלי? עד כמה אני חווה הנאה ממשחק מקדים, ועד כמה מענג ומגרה אותי זמן ממושך של התגפפות? כל תשובה לשאלות האלו, הן רמז לצורה שבה נגעו בנו כתינוקות, והיא רמז לצורה שבה אנחנו נוגעים בתינוקות שלנו.
אז מה לעשות עם כל המידע הזה?קודם כל הזמנה לעבודה עם עצמנו, שזה תמיד המפתח להפוך לאדם טוב יותר, וכך להורה טוב יותר. העבודה היא להביא המון אהבה עצמית לעור שלנו. זה מתחיל ממבט לא שיפוטי על הגוף העירום שלי מול המראה, עיניים רכות ומכילות לכל הקפלים, קמטים, גוונים, מרקמים, צלקות, מתיחות ורפיונות. תתפלאו כמה אנשים ונשים לא מסוגלים אפילו להתבונן על הגוף של עצמם בלי מיד לשפוט, לכעוס ולחוש דחיה עצמית.
בשלב הבא נתרגל מריחת קרם או שמן על כל סנטימטר בגופנו, ממקום שאינו טכני, אלא חוקר, נינוח, סקרן, מקשיב רוב קשב לתחושות השונות שעולות ממקומות שונים בעור, מתענג על מגע ללא מטרה מיוחדת. אם אני בתוך זוגיות מאפשרת אולי אזמין בשלב הבא גם את בן הזוג שלי לחקור ביחד איתי, ממקום שאינו מיני, את העור שלי ושלו. אף פעם לא מאוחר מדי להתחיל לגלות את עונג הגוף המשחקי שלנו.
איך להעביר את האהבה והמגע לילדים שלנו?
ולגבי ילדינו? לחגוג איתם את גופם. לחבק ולגעת עור בעור כמה שאפשר, ביחוד בחודשים הראשונים לחיים. לגעת מתוך הבנה למשמעות המגע שלנו, ולהעביר אליהם רוך, אהבה, והחזקה תומכת ויציבה. לשמוח איתם על עצם היותם חיים בתוך גוף אנושי, שהוא מדהים ומופלא בכל תפקודיו. להפנות את תשומת ליבם בפליאה ליכולתם לזחול, לעמוד, לגעת, להרגיש. לתת שם ותשומת לב לכל איבר ואיבר, גם לאברי המין כמובן. לדגדג ולצחוק, ובגילאים מתקדמים יותר, לרוץ ולקפץ, לרקוד ולנוע, ולשמוח איתם בגופינו ובגופם.
חשוב מאוד גם להיות קשובים לגבולות. כשילד אומר די, גם אם תוך כדי צחוק והנאה, אנחנו מפסיקים. ככה הם לומדים את זכותם לקבוע מתי נוגעים בהם ומתי לא. בצורה זו אנחנו מעניקים להם יסודות בריאים להנות מגופם, ליצור דימוי עצמי חיובי, ובסופו של דבר, להנות ממין ומיניות עתידיים. כל חוויה כזו נרשמת בעור ומייצרת את היכולת להתענגות עתידית. ובנימה אופטימית, סביר להניח שאם יש לכם ילדים קטנים, אתם ממילא מחזיקים אותם ועוטפים אותם באהבה. תינוק הוא יצור כה חכם, כל הווייתו בנויה לגרום לנו לרצות לאהוב אותו ולהצמיד אותו אלינו. המשיכו לאהוב אותם ולעשות את הטוב ביותר שלכם.
> > דברו איתנו או התקשרו 077-5215080 ונעזור לך ולכם למצוא את המאץ' למטפלת רגשית או למטפל רגשי
שיתאימו לך ושמומלצים באזור.
Comments